הסכם ממון שלא מוגש לבית המשפט

בית המשפט העליון קבע שהסכם ממון שלא אושר כדרישת החוק עדיין יכול להיות לו תוקף מחייב במקרים חריגים.

חוק יחסי ממון התשל"ג 1973 קובע שעל מנת להקנות תוקף להסכם ממון בין בני זוג נשואים יש לאשר אותו בדרכים הבאות:

1. הסכם ממון שנעשה טרום הנישואים – אפשר לאשר אותו בבית המשפט לענייני משפחה, בית הדין הרבני, רשם הנישואין או נוטריון.
2. הסכם שנערך לאחר הנישואין – ניתן לאשרו רק בבית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה.

הנחת המוצא היא שהסכם ממון שלא אושר כפי שפורט לעיל אין לו תוקף מחייב.

למרות זאת, במקרים חריגים, כאשר ההסכם נחתם מרצונם החופשי של הצדדים, והצדדים נהגו על פי ההסכם לאורך שנות נישואיהם, וכאשר נוצרו רווחים משמעותיים בעקבות ההסכם (=טובות הנאה), הרי שהדבר יצר מעין הסכם הבנות בין הצדדים.

כך בפסק הדין שעסק בבני זוג שהיו נשואים כ- 15 שנים וחתמו על הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית מלאה בין בני הזוג, אך מסיבותיהם ההסכם לא הוגש לאישור לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה. כאשר עלו יחסיהם על שרטון, תבעה האישה להכיר בזכויותיה בדירה של בן זוגה, על אף שצויין בהסכם ממון שהדירה שייכת לבעל בלבד.

בתביעה טענה האישה שעקב כך שההסכם ממון מעולם לא אושר, הרי שאין לו תוקף ואין לפעול על פיו.

בתי הדין הרבניים ואף בית המשפט העליון דחה את תביעתה, כשקבע שאומנם ההסכם לא אושר כנדרש על פי חוק, אך הרי שהתנהגות הצדדים לאורך שנות נישואיהן מעיד על התנהלות בהתאם להסכם הממון הלא מאושר.

 אל נא לנו ללמוד מפסק דין זה כאילו אין חובה לאשר הסכמי ממון. ההיפך הוא הנכון, אישור הסכם ממון הוא חובה ומייצר וודאות לעניין הזכויות הרכושיות במקרה של גירושים.

אם נערך ונחתם הסכם ממון שמעולם לא הוגש לאישור – ישנה חשיבות רבה למודעות הצדדים להתנהלות הרכושית בהתאם להסכם בתוך מערכת הנישואין.

עו"ד ומגשר דור שוורצמן מומחה להסכמי ממון וזוגיות